החלטה בתיק ע"פ 29785-07-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע  (סגנית הנשיאה יהודית הופמן; שע"מ 19220-05-10; מיום 3.7.13). במסגרת גזר הדין הוטלו על המבקשת קנס כספי בסך של 10,000 ש"ח שישולם תוך 30 יום ממועד גזר הדין וכן חתימה על התחייבות להימנע מביצוע העבירות שבהן הורשעה למשך שלוש שנים, שאם לא כן תחויב בקנס המקסימאלי הקבוע בחוק, היינו 57,600 ש"ח. הרשעתו של המבקש, מנכ"ל המבקשת, בוטלה והוטל עליו שירות לתועלת הציבור.

2.         בהכרעת דין מיום 29.1.13 הורשעה המבקשת בעבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה בניגוד להוראות סעיפים 25 ו-26א לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן - " חוק שעות עבודה ומנוחה") וכן בעבירה של אי מסירת הודעה לעובד בניגוד לסעיפים 1 ו-4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002 (להלן - " חוק הודעה לעובד"). המבקש הורשע בעבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה בניגוד לסעיפים 25, 26א ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

3.         על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית דין זה, ובמקביל הגישו את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע גזר הדין. המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים. לדבריהם, באשר לעבירה של אי ניהול פנקס שעות עבודה - היה מקום לקבל את הטענה שלפיה יש לראות את דוחות הנוכחות שנערכו על ידי המזמין, שהיה המעסיק בפועל, כ"פנקס שעות עבודה" כמשמעותו בחוק שעות עבודה ומנוחה. עוד נטען כי משעה שהיה מדובר במתכונת העסקה משולשת שבמסגרתה הקבלן והמזמין הם מעסיקים במשותף, אין כל הגיון להטלת חובה לביצוע רישום כפול או "מקביל", כלשון בית הדין; מאחר שמדובר באחריות פלילית, לא ניתן היה לקבוע כי הסתפקות המבקשת ברישומי הנוכחות של המזמין אינה עולה כדי ניהול פנקס שעות עבודה, בהתאם לחוק; טעה בית הדין קמא בכך שדחה את הטענה החלופית שלפיה העבירה המיוחסת למבקשת היא בגדר "זוטי דברים", ומשכך יש לזכותה; המעשה המיוחס לה אינו עולה כדי עבירה פלילית מבחינת חומרתו הן משום שרישום שעות העבודה נוהל בפועל על ידי המזמין, הן משום שהתקיימו נסיבות ספציפיות של התקשרות בינה לבין המזמין שבגינן לא נתאפשר רישום השעות על ידיה.

באשר לעבירה של אי מסירת הודעה לעובד טוענים המבקשים כי לא היה מקום לקבוע שמסירת הודעה לקויה לעובד כמוה כאי מסירת הודעה; מסירת הודעה לקויה לעובד אינה מהווה עבירה פלילית; סעיף 4 לחוק הודעה לעובד מטיל אחריות פלילית על מעשים המנויים רק בחלק מסעיפי חוק הודעה לעובד, ואינו כולל בתוכו את סעיף 2 לחוק זה, הקובע את הפרטים שיש לרשום בהודעה לעובד. לפיכך, משלימים המבקשים, לא ניתן להטיל אחריות פלילית, לא ניתן להגיש כתב אישום ולא ניתן להרשיע בגין מסירת הודעה לקויה לעובד; חלק מהפרטים שבית הדין קמא קבעם כפרטים שהיה מקום לציינם בהודעה לעובד, למעשה אין מקום לציינם, או שהם עניינים פעוטים העולים כדי "זוטי דברים".

בכל הנוגע לאחריות המבקש נטען כי בית הדין האזורי התעלם מכך שבסיכומיה זנחה המדינה את טענותיה באשר לאחריותו, למעט משפט לאקוני אחד.

באשר לגזר הדין נטען, כי טעה בית הדין האזורי בכך שסירב לבטל את הרשעתה של המבקשת, בכך שלא נימק מדוע אין לאמץ המלצת קצינת שירות מבחן, שהמליצה על ביטול הרשעת המבקשת ובכך שלא התייחס לשיקול העיקרי שבגינו התבקש ביטול הרשעתה - מניעת אפשרותה לגשת למכרזים למתן שירותי ניקיון, שמשמעותה קריסתה הכלכלית ופיטורי מאות העובדים.

4.        המבקשים מוסיפים וטוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לדבריהם, הקנס שהוטל על המבקשת אינו גבוה וכלשעצמו לא יסב לה כל נזק, אולם תשלומו מהווה למעשה הכרה בהרשעת המבקשת, וזו תפגע קשות בתפקודה ותביא לקריסתה, מהנימוקים שפורטו לעיל. בקשר לכך נטען כי עד למועד הדיון בערעור, 27.3.14, ועד למתן הכרעה בערעור, לא תוכל המבקשת להתמודד במכרזים של רשויות ציבוריות, המהווים עיקר פעילותה. במצב זה, אף אם יתקבל ערעורה והיא תזוכה מכל אשמה, לא יהיה בכך כדי לשקם אותה. עוד נטען כי אם לא יעוכב ביצוע גזר הדין ויימנע מהמבקשת להתמודד במכרזים למשך כשמונה חודשים (עד למועד הדיון בערעור), מעמדה ייפגע, עובדיה הרבים ימצאו עצמם ללא מקור פרנסה, ופעילותה עלולה להיפסק. באשר למבקש נטען כי אם יתקבל הערעור, כלל לא יצטרך לבצע עבודות לתועלת הציבור, ואם עד למועד הערעור ישלים את השעות הללו, לא תהא כל תועלת בהכרעה בערעור. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשים, הנזק שייגרם להם אם לא יעוכב ביצוע גזר הדין, עולה על הנזק שיגרם למדינה מקבלת בקשתם.

5.        המדינה הודיעה על התנגדותה לבקשה הן עקרונית והן בנסיבות המקרה. לדבריה, הכלל הוא כי אין לעכב תשלום קנס שהוטל על נאשם, שכן אין בכך כדי לגרום לו נזק בלתי הפיך, וכי במקרה דנן אין הצדקה לחרוג מכלל זה, ובמקרים דומים קבע בית הדין הארצי כי אין מקום לעיכוב ביצוע גזר הדין. מוסיפה המדינה וטוענת כי הסיכויים לקבלת הערעור נמוכים - בבסיס הרשעת המבקשים עומד הכלל שלפיו אין מעביד רשאי להתנער מחובתו לנהל את רישום שעות העבודה של עובדיו ולהעבירה לאחר; בית הדין קמא קבע קביעות ברורות, הן בתחום המשפט הפלילי הן בתחום דיני העבודה, ובין היתר הסתמך בקביעותיו על פסיקת בית הדין זה; על המבקשת הוטל עונש קל ביותר והרשעת המבקש בוטלה והוטל עליו שירות לתועלת הציבור בלבד.

6.        בתשובה לתגובת המדינה חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשה ומדגישים כי עיכוב ביצוע גזר הדין מתבקש לא עקב קושי לשלם קנס בסך של 10,000 ש"ח, אלא מפאת הנזק הרב מעצם ההרשעה ובשל ההשלכות העסקיות כתוצאה ממנה. עוד נטען כי תגובת המדינה אינה מתייחסת לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע גזר דינו ועל כן יש לראותה כמסכימה לבקשתו; כי ההלכות השונות שהמדינה מפנה אליהן, הן בהליכים פליליים רגילים ועל כן אינן משליכות לעניין דנן; וכי המדינה אינה מתייחסת אף לטענותיה באשר לנזקים הצפויים לה לסוגיה זו ועל כן יש לראותה כמסכימה להן.

7.        בכל הנוגע לשאלת קיומו של דיון בבקשה לעיכוב ביצוע במעמד הצדדים, זאת על רקע הלכות אלטורי ו דהן (ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31.12.07; ע"פ 9043/12 דהן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.4.13 (להלן - " פרשת דהן")), נתנו הצדדים הסכמתם למתן החלטה על בסיס טיעוני הצדדים בכתב בלבד.

הכרעה

8.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בפניי, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ביחס למבקש בלבד. לא מצאתי כל טעם המצדיק את עיכוב תשלומו של הקנס הכספי שהוטל על המבקשת. להלן נימוקיי.

9.        השיקולים לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס שהוטל בהליך פלילי, דומים במקצת לשיקולים שעל יסודם נבחנת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אזרחי (פרשת דהן). היינו, על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בענייננו, באשר ל סיכויי הערעור - המבקשים הורשעו על יסוד מכלול העדויות והראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי. מדובר בקביעות עובדתיות, שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. באשר לגזר הדין - על פניו, בית הדין לקח בחשבון את מכלול השיקולים, לרבות מדיניות הענישה הראויה, חומרת העבירה, היעדר הרשעות קודמות, וקבע כי יש להטיל על המבקשת קנס כספי בשיעור שהינו כ- 17% מהקנס הפלילי המקסימאלי. במובן זה, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. עם זאת, טענות המבקשת שלפיהן עלולה הרשעתה עצמה להוביל לקריסתה הכלכלית ולפיטורי מאות עובדים, משלא תוכל לגשת למכרזים, ראוי שתתבררנה במסגרת הערעור. לפיכך אין לומר בשלב זה כי ערעור המבקשת נעדר יסוד. באשר למבקש - משבוטלה הרשעתו במסגרת גזר הדין, נותר ערעורו על השירות לתועלת הציבור שהוטל עליו. בעניין זה נראה, על פניו, כי בית הדין האזורי לקח בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים ונראה כי סיכויי הערעור על גזר דינו של המבקש אינם גבוהים במיוחד.

10.      באשר ל מאזן הנוחות - ככלל, אין לעכב תשלום קנס שהוטל כעונש על אדם, מקום שבו לא עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מהתשלום המיידי, אם בסופו של דבר יזוכה. זאת להבדיל מעונש מאסר - או שירות לתועלת הציבור בענייננו - שאם יבוצע, אין הדבר ניתן לתיקון (ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.11.03).

11.      סיכומם של דברים: באשר למבקשת, איני מוצאת מקום להיעתר לבקשתה. מדובר בקנס כספי בשיעור לא גבוה במיוחד, שתשלומו כשלעצמו לא יגרום למבקשת, אף לשיטתה שלה, כל נזק. המבקשת טוענת כי עצם תשלום הקנס מהווה הכרה בהרשעתה ועשוי להביא לה לפגיעה כלכלית קשה, עד כדי קריסתה. ראשית, טענות אלה לא נתמכו בכל ראייה שהיא (כגון פירוט תנאי הסף של מכרזים פוטנציאליים). שנית, ממילא אין בהן כדי לסייע למבקשת, משעיכוב תשלום הקנס אין בו כדי להשליך בכל צורה שהיא על עצם ההרשעה וזו שרירה וקיימת על כל השלכותיה, כל עוד לא בוטלה בפסק הדין שבערעור.

            שונים הם פני הדברים ביחס למבקש. אם לא יעוכב ביצוע גזר הדין בעניינו, והוא יחל באופן מיידי בביצוע העבודות לתועלת הציבור שהוטלו עליו, ייתכן שעד למועד הערעור, יסיים לרצות את עונשו והערעור בעניינו יתייתר. נסיבות שכאלה, מצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין על מנת שלא לרוקן את הערעור מתוכן.

12.      סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין מתקבלת ביחס למבקש בלבד.